The Great Divorce - Teshuva as Returning to Self

כששוכחים את מהות הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל , האלהים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה. ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתקון כל ההויה כולה, שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה. ואם תאמר שהיא חפצה לשוב אל ד' ואת עצמה היא אינה מכוננת לקבץ את נדחיה, הרי היא תשובה של רמיה, שתשא ע"י זה את שם ד' לשוא. על כן רק באמת הגדולה של התשובה אל עצמו ישוב האדם והעם, העולם וכל העולמים, ההויה כולה, אל קונה, לאור באור החיים. וזהו הרז של אורו של משיח, הופעת נשמת העולם, שבהאירו ישוב העולם לשורש ההויה, ואור ד' עליו יגלה. וממקור התשובה הגדולה הזאת ישאב האדם את חיי הקודש של התשובה באמת

אורות התשובה טו י

The Great Divorce

Chapter Nine:

‘What troubles ye, son? asked my Teacher.

‘I am troubled, Sir,’ said I, ‘because that unhappy creature doesn’t seem to me to be the sort of soul that ought to be even in danger of damnation. She isn’t wicked: she’s only a silly, garrulous old woman who has got into a habit of grumbling, and feels that a little kindness, and rest, and change would due her all right.’

‘That is what she once was. That is maybe what she still is. If so, she certainly will be cured. But the whole question is whether she is now a grumbler.’

‘I should have thought there was no doubt about that!’

‘Aye, but ye misunderstand me. The question is whether she is a grumbler, or only a grumble. If there is a real woman- even the least trace of one – still inside the grumbling, it can be brought to life again. If there’s one wee spark under all those ashes, we’ll blow it till the whole pile is red and clear. But if there’s nothing but ashes we’ll not go on blowing them in our own eyes forever. They must be swept up.’

‘But how can there be a grumble without a grumbler?’

‘…But ye’ll have had experiences…it begins with a grumbling mood, and yourself still distinct from it: perhaps criticizing it. And yourself, in a dark hour, may will that mood, embrace it. Ye can repent of it and come out of it again. But there may come a day when you can do that no longer. Then there will be no YOU left to criticize the mood, nor even to enjoy it, but just the grumble itself going on forever like a machine…